כאב הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, החל מרגע היוולדנו- האם חווה כאב פיזי עצום אשר לאחריו יש שחרור מטורף ואופוריה. הכאב הוא חלק מהחיים!
הכאב יכול להיות פיזי, מנטלי. נפשי, ריגשי, בכל מיני עוצמות, בכל רגע בחיים.
אז למה אנחנו כל כך נמנעים ממנו?
הכל מסתכם בדפוס התנהגות, הרגל מוטמע בנו- הימנעות מכל מה שלא נעים לנו.
האדם המודרני, שהמציא וסובב את עצמו בכל כך הרבה חומרים, תכנים, אביזרים שמקלים על חייו, עושים את הכל נגיש, נעים וקל, החל מהדבר הקטן ביותר שאפשר לחשוב עליו עד הדבר הגדול- החל מהכוס קפה שמכינים בלחיצת כפתור (במקום להדליק גחלים ולהכין פינג'אן נניח) עד ליכולת לנסוע ברכב ממקום למקום- דפוסי החשיבה האלו שעושים לנו את הכל נוח, מקבעים אותנו באזור הנוחות, אנחנו נקשרים אל אזור הנוחות ומגלים קושי להשתחרר ממנו.
אז למה בכל זאת כואב לנו? כי אנחנו לא מבינים נכון את משמעות הכאב. כאב הוא לא בהכרח רע. כאב הוא חלק מהחיים- בדיוק כמו שהלילה הפוקד אותנו, הוא אינו רע- הוא חלק מהיממה.
כאב הפיזי שאותו אנחנו מרגישים במהלך התרגול מתחלק ל2- כאב פיזי של מתיחת שריר שזהו כאב חיוני, "כאב" של חיות, של זרימת דם אל הרקמות והשרירים.
הכאב מהסוג השני הוא כאב שנרצה להימנע ממנו- כאב חד, דוקר, כזה שמכווץ את גופנו- סימן שעשינו משהו שלא נכון לגוף שלנו באותו הרגע.
את הכאב מהסוג השני לא ארחיב עליו, כי ברגע שהוא קורה אנחנו ישר מרגישים ובהקשבה מלאה לגוף לא מגיעים אל המקומות האלו.
הכאב מהסוג הראשון- זה שמוציא אותנו מאזור הנוחות, זה שאנחנו נמנעים ממנו- הוא כאב שיש לעבוד איתו.
"כאב" מהסוג הראשון שאנחנו מרגישים, זאת הדרך של הגוף לתקשר איתנו. הוא לא יודע לדבר, הוא לא יודע להשמיע קולות, הוא יודע לשלוח למוח שלנו אותות דרך מערכת העצבים על תחושות- וחלק מהתחושות זה הכאב.
הכאב שאנחנו מרגישים בעת מתיחת שריר בביצוע אסאנה, הוא כאב של זרימת דם, התחדשות של תאים ורקמות- בדיוק כמו הדוגמא של תינוק שנולד בזה הרגע- התחדשות מהולה בכאב.
אני רואה לא פעם תלמידים שנמנעים מתנוחות "כואבות" כי הם פשוט הורגלו להישאר במקום הנוח, הנעים וללא כאב, אבל היוגה מלמדת אותנו לנשום אל הכאב, לשחרר את האחיזה, את השליטה שלנו ברגע, מלמדת אותנו לקבל את הכאב כפי שהוא.
תרגול יוגה אסאנה מלמדת אותנו להתמודד לא רק עם כאב פיזי אלה כאב נפשי וריגשי, וזה נעשה בעזרת הגוף שלנו.
ברגע שאנחנו מתמודדים עם הכאב שאנחנו מרגישים במהלך התרגול (שוב, כאב מהסוג הראשון, מתיחת שריר ולא כאב דוקר) אנחנו יוצרים "הרגל" במוח, חוזרים שוב ושוב להתמודדות עם כאב פיזי. ההתמודדות הזו מחזק לנו את "שרירי המוח" להתמודדות עם מצבים בחיים, עם כאבים פיזיים, נפשיים ורגשיים.
יש המון דרכים ללמוד להתמודד עם כאב, מה שראיתי שעזר לי ולהמון מתלמידיי, זה נשימה ממוקדת אל האזור המורגש, נניח והמתיחה בהמסטרינג באסאנה כלב מביט מטה- אנחנו נמקד את הנשימה שלנו אל הירך, ניעזר בדמיון שהשריר מתרפא, מתחדש, מתמלא בחמצן.
חשוב לנשום! מאוד! הנשימה שלנו מכניסה חמצן אל הגוף, בעת ביצוע פעילות פיזית עם הגוף החמצן משחק תפקיד חשוב- הוא עוזר לשריר. ברגע שאין חמצן, הגוף מתחיל תהליך שבו מופרשת חומצה לקטית (חומצת חלב) והיא זו שיוצרת את תחושת הכאב בשריר.