השוואה לאחרים.
אחד הדברים שאני נתקלת בהם כמורה ליוגה זה כשהתלמידים שלי משווים את עצמם אחד לשני.
אני רואה מבטים חטופים של תלמיד בתלמיד באחר, ומיד אפשר לראות את הגוף של התלמיד בניסיון ליצירת אסאנה "מושלמת".
אני תמיד אומרת שצריך לקבל את עצמנו כמו שאנחנו ואיפה שאנחנו נמצאים.
כן, זה אומר גם במהלך תרגול היוגה – מה שהגוף שלנו מסוגל לעשות ולאיפה הרגל מסוגלת להגיע.
פשוט לקבל את זה, לא להילחם בזה.
יוגה זהת הליך, שכל אחד מקבל אותו אחרת וחווה אותו אחרת.
אנשים נחשפו לעולם הזה מכל מיני סיבות, נשאבו לעולם הזה מסיבות אחרות ונמצאים איפה שהם נצאים מסיבות מסוימות.
רק מי שבאמת יידע להקשיב לעצמו ולגו שלו, מה נוח ומה פחות, איפה כואב, איפה הגזמנו – רק אותו אדם יבין שהמהות של היוגה זה לא לאיפה הרגל שלך מסוגלת להגיע, זה היכולת לקבל את המקום שאתה נמצא בו, בחמלה.
"אין הטיפה החוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלה מכוח התמדתה" – חברה מאוד טובה שלי אמרה לי את זה בטיול שלנו בהודו. לקח לי המון זמן לשנן את המשפט הזה, אבל מאז הוא פשוט מלווה אותי בחיי היום יום שלי, בכל מיני סיטואציות שאני נתקלת בהן.
זה נכון. היכולת שלנו להתמיד במשהו, במטרה שבחרנו לעצמנו, תביא לתוצאות. זה לא משנה כמה מאמץ ועוצמה אנו משקיעים במשהו, כל עוד אנחנו לא מוותרים עליו, ומתקדמים בצעדים קטנים, בהתמדה.
כך גם תרגול היוגה – בסופו של דבר התרגול הפיזי אינו משנה באמת. מה אנחנו לוקחים איתנו אחרי התרגול, מה שמלווה אותנו ביום יום שלנו, זה מה שיעשה את ההבדל.
אז תפסיקו להשוות, תתחילו לאהוב ולקבל, לתרגל יוגה ומדיטציה, שלווה ותנועה.