טבע, זה מילה כה קצרה עם משמעות כה עמוקה.. הטבע אומר לכל אחד מאיתנו משהו אחר.
עבורי, הבוקר (4.11) הבנתי כמה הטבע מלמד אותנו בעיקר על עצמנו, דברים שאולי ידענו ואולי לא, אולי לקחנו כמובן מאליו ואולי סתם התעלמנו..
הטבע מלמד אותנו להתחבר לעצמנו. הוא ממלא אותנו באנרגיה טהורה, נקייה, פשוטה.
הסתכלתי על אחד העציצים שלי במרפסת, שמחתי. הוא פרח ממש. דיי נלחמתי עליו תקוםה ארוכה, רציתי שהוא יתחזק ויפרח מכיון שאמא שלי נתנה לי אותו במתנה.
היום הוא חזק, בעל נוכחות. פורח.
מצחיק, כי דווקא כשהפסקתי לדאוג לו הוא התחיל לפרוח כך.
פתאום הגיעה אלי הארה, שגם אנחנו, ממש כמו העציץ, כשאנחנו דואגים אנחנו נובלים. כשאנחנו משחררים, אנחנו נותנים לעצמנו את היכולות לקום ולפרוח.
השורשים של העציץ הם שם, תמיד היו. אני אמנם לא רואה אותם, אבל הם כנראה היו חזקים מספיק שלא היו צריכים את עזרתי. רק שמש ומעט מים. כך גם אנחנו. אנחנו לא צריכים יותר מידיי. לא צריכים האמ כמעט כלום, אנחנו צריכים רק לקבל את עצמנו וא המצב בו אנו נמצאים , ולהאמין בעצמנו. להאמין שלא משנה מה הכל יהיה בסדר ושאנחנו נמצא פיתרון.
האמונה שלנו בעצמנו היא זאת שמאפשרת לנו להמשיך להתקדם. היא זאת שפותחת את היצירתיות שלנו.
היא זאת שמניעה אותנו קדימה ובונה לנו בסיס חזק.
אמונה. ואמונה זה אהבה. אהבה ללא תנאים. אהבה בכל מה שיש ובכל מה שאין. לאהוב את הפשטות ואת הקושי, לאהוב את המקום בו אנחנו נמצאים.
ברגע שנקבל את זה נדע להאמין בעצמנו, נדע לפתוח את עצמנו לכל ההפתעות שהיקום מלא בהם.
נוכל לראות את הדברים בצורה ייחודית, מלאה באור ובטוב.
לאהוב, להאמין, ליצור.